פסק-דין בתיק ת"א 1075-05

תביעה בגין חוב שהצטבר בספרי העירייה בגין נכס המצוי ברחוב בעלי המלאכה באשדוד בתקופה שבין יום 7/1/99 ועד יום 1/3/03.

לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבע מס' 2 מופיע בפנקסי העירייה כבעל הנכס, והנתבע 1 נרשם בספרי העירייה כמחזיק, על פי חוזה שכירות שנערך ביום 7/1/99.

בכתב התביעה נטען, כי החל מיום 1/3/03, נרשמה החזקה בנכס על שם חברת א.ד. מיזוג אויר וזאת לנוכח חוזה שכירות שהוגש לעירייה, שנערך עם החברה הנ"ל.

הנתבעים 3, 4 הם אשתו ובנו של הנתבע 2.

הנתבע 1 טוען כי החזיק בנכס מיום 1/7/99 ועד לחודש 8/2000.

לטענת הנתבע 1, לאחר שעזב את הנכס בחודש אוגוסט 2000, הוא חיפש משך מספר חודשים חנות אחרת, וכעבור מספר חודשים, שכר חנות ברחוב אבנעים באשדוד.

לטענת הנתבע 1, עת עזב את הנכס, הגיע למשרדי הגביה בעירייה להסדיר את חובות המיסים בגין הנכס, ובאותו מעמד הודיע לפקידת הגביה כי סיים את תקופת החזקתו בנכס. לטענתו, כאשר מסר הודעתו, הוא לא נתבקש על ידי פקידת הגביה להודיע על סיום החזקת הנכס בטופס מיוחד, או להוסיף להודעתו בע"פ גם הודעה בכתב. הנתבע סבור כי העדר רישום בספרי העירייה על כך שחדל להחזיק בנכס, נובע מטעות שנפלה אצל העירייה וקבלני הגביה שלה.

הנתבע 4 הגיש כתב הגנה. הנתבעים 2, 3 לא הגישו כתב הגנה. לפנים משורת הדין, אראה בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע 4, גם ככתב הגנה מטעם הנתבעים 2, 3. לטענת הנתבעים 2-4, חלה התיישנות על חלק מהתביעה. בנוסף, קיימת העדר יריבות בין התובעת לנתבעים 2-4. שכן, החוב הנטען מיוחס לנתבע 1 בלבד.

הנתבע מס' 1, הגיש הודעה לצד שלישי נגד הנתבעים 2-4, לפיה נטען כי אם יחויב בתשלום כלשהו לעירייה, הרי שעל הנתבעים 2-4 לשפותו בגין כל תשלום בו יחויב כלפי העירייה. הנתבעים 2-4 מכחישים בכתב ההגנה את הנטען בהודעה לצד שלישי.

מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהלת מחלקת עסקים בעירית אשדוד, אשר מתייחס לרישום בספרי העירייה אודות הנכס וכן לסכומי החוב שהצטברו בגין הנכס.

בעדותה בבית המשפט התייחסה העדה מטעם התובעת לנוהל רישום החזקה בנכסים בספרי העירייה ולגביית הארנונה באמצעות חברות גבייה. לגבי הפיקוח על המקום, הרי שבמחלקת הגביה לא נרשמה הוצאת פקח למקום, שכן העירייה מסתמכת על ההודעות בדבר קבלת החזקה וחדילת חזקה. באשר לקיומו של נכס נוסף על שמו של הנתבע 1, לעדותה, העובדה שמחזיק בנכס נוסף אינה מחייבת כי כבר אינו מחזיק בנכס הקודם.

מטעמו של נתבע 1 הוגשו מספר תצהירים. בתצהירו של הנתבע 1 נטען כי תקופת השכירות קוצרה בהסכמה והסתיימה בחודש 8/2000. הוא הגיע למשרדי העירייה לצורך הסדר חובות שהצטברו עד לאותו מועד, והגיע להסדר תשלומים ארוך טווח. באותו מעמד, הודיע כי סיים את תקופת החזקת הנכס, אך לא נתבקש על ידי פקידת התביעה, להודיע על סיום החזקת הנכס בטופס מיוחד או להוסיף גם הודעה בכתב. עוד טען הנתבע 1 בתצהירו כי בעת שהחזיר את החזקה בנכס למר יוסי בן שימול ז"ל, הפקיד בידיו את אישורי התשלומים ושמע ממנו כי אין צורך שילך בעצמו לעירייה לצורך העברת שם המחזיק בנכס, שכן מדובר בעניין טכני בלבד, אשר מר יוסי בן שימול ז"ל הבטיח לו מפורשות כי הוא יבצע באופן אישי בעירייה בסמוך לאחר עזיבתו את הנכס.

הנתבע 1 מדגיש כי לא שילם דמי שכירות לנכס לתקופה לאחר חודש 8/2000 ואף לא נדרש על ידי מי מהנתבעים 2-4 לשלם דמי שכירות בנכס בתקופה זו.

בעדותו בבית המשפט מסר, כי את סיום תקופת השכירות סיכם מול מר יוסי בן-שימול ז"ל. אין בידיו מסמכים לגבי הסיכום על סיום תקופת השכירות. לגבי חובות הארנונה, הוא שילם, לאחר הגשת התביעה, סך של 6,000 ש"ח, יתרת חוב שנותרה לגבי התקופה שבה עדיין החזיק בנכס, עד חודש 8/2000.

לשאלת בית המשפט מתי ערך את הסדר החוב בעירייה השיב הנתבע 1 כי אינו זוכר. הוא הגיע לעירייה לשם ביצוע "טופס טיולים" בקשר לנכס אחר. מהעירייה הפנו אותו לחברת מתאר, ואז חזר לעירייה עם האישור של מתאר ובהמשך לכך קיבל אישור העירייה למכירת אותו נכס. לשאלת בית המשפט, האם ייתכן שזה היה בשנת 2003 ולא בשנת 2000 השיב הנתבע 1, כי יכול להיות, ואינו זוכר. במענה לשאלות הנתבע 4 השיב, כי כאשר עבר למקום החדש, הוציא את הציוד מהחנות והעביר למקום החדש.

אביו של הנתבע 1, מסר בתצהירו כי הנתבע 1 עזב את הנכס בחודש 8/2000 וכך גם מסרו שני עדים נוספים, בעלי עסקים סמוכים, בתצהירים שהוגשו לבית המשפט.

העד, מר לישינסקי אליה, העיד בבית המשפט כי הוא החזיק בחנות האחרונה בשורה של 4 חנויות. הנתבע 1 עזב את החנות לפני שהוא נכנס למקום החדש בשנת 2002. לפי זכרונו, הנתבע 1 עזב את החנות כשנה וחצי אחורנית מהמועד בו הוא ערך חוזה שכירות ראשון.

לאחר הפסקה, בה בדק העד את מסמכיו, מסר כי נכנס לחנות שלו בחודש יוני 2001, ושנה וחצי לפני כן הנתבע 1 עזב את החנות שלו. לאחר שהנתבע 1 עזב, ג.צ. נכנסו לחנות. לא ברור מעדותו, האם ג.צ. נכנסו מיד או שהיתה תקופה בה המקום היה ריק.

העד, מר שלמה פדידה, מסר כי החזיק בחנות משקאות בסמוך לחנות של הנתבע 1. הוא נכנס לחנות בשנת 2000 ועזב בשנת 2002. החנות של הנתבע 1 היתה שם עוד לפני שהוא פתח את חנותו. בחודש אוגוסט 2000 הנתבע 1 התחיל לקפל, מספר חודשים המקום היה סגור ואחרי תקופה קצרה נכנסו לחנות ג.צ. כאשר לפי הערכתו ג.צ. נכנסו לחנות בספטמבר או אוקטובר 2000.